עיון על הסדר - בבלי יבמות סב ע"א

מתוך Wikitalmidrash

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דף זה הוא חלק ממרחב פיתוח ההוראה ומחקר של ד"ר משה לביא, החוג לתולדות ישראל, אוניברסיטת חיפה. mlavee@research.haifa.ac.il http://haifa.academia.edu/MosheLavee

דף זה משמש כפורטל להעלאת עיונים הערות אגב קריאה ולימוד של מקורות שונים, שאינה חלק מהוראה או מחקר נוכחי.

אשמח להערות והארות.

מעבר אחורה לעיון על הסדר - בבלי יבמות סא ע"ב - סב ע"א

מעבר קדימה לעיון על הסדר - בבלי יבמות סב ע"ב

תוכן עניינים

ברייתות דרבי נתן

תיאור הסוגיה

  • לפנינו יחידה תלמודית קצרה, ובה שתי מסורות של ברייתא של רבי נתן המציגות שתי גרסאות נוספות לגבי תוכנה של מחלוקת בית הלל ובית שמאי לגבי מספר הצאצאים הנדרשים לקיום מצוות פריה ורביה.
  • לאחר כל ברייתא של רבי נתן מובאות שאלות 'מאי טעמא' ודעות אמוראים המנמקות את העמדות המיוחסות לבית הלל ובית שמאי בברייתות אלו. רב הונא מנמק את דעת בית שמאי על פי רבי נתן שנדרשים שני זכרים ושני נקבות לקיום מצוות פריה ורביה. ראו את פירוט דבריו כאן בהמשך. רבא מנמק את דעת בית הלל על פי הברייתא השניה של רבי נתן, ולפיה לא נדרשים אלא או זכר או נקבה.
  • בנוסף לטעמים המוצגים כאן, מובא שלב נוסף, השואל 'ורבנן?' בשאלה זו מקופלת ההנחה שהעמדה שנמסרה במשנה לגבי דעתם של בית שמאי היא נמסרה על ידי רוב החכמים, העומדים כנגד לרבי נתן שעומד במיעוט. אם כך, מדוע חכמים אלו מביאים עמדה אחרת בשם בית שמאי? מדוע אין הם מביאים את העמדה שהביא רבי נתן? מדוע הם חושבים שהעמדה הזו אינה סבירה? הרי הובא לה טעם טוב מן המקראות. התשובה לכך תהיה באמצעות ערעור על הדרשה המקראית שהסבירה את דברי בית שמאי כפי שנמסרו על ידי רבי נתן.

הערות פרשניות

  • יש לפנינו דוגמא יפה של תולדותיה של המסירה הפתוחה והמתהווה של המסורת התלמודית. הדברים המיוחסים לבית הלל ובית שמאי נשמרו בתקופה התנאית בשתי גרסאות שונות, אחת מיוצגת במשנה, ואחת בברייתא של רבי נתן. אף הברייתא של רבי נתן נשמרה בשתי גרסאות שונות, וכך היא מופיעה בתלמוד הבבלי. במצב דברים זה עומדות לפנינו אם כך שלש גרסאות שונות של דברי בית הלל ובית שמאי.
  • יחידה זו, אף על פי שהיא עומדת בפני עצמה, היא חלק ממכלול סוגייתי רחב יותר, שכן היא נקשרת הן למה שהובאה לפניה, והן למה שיובא לאחריה.

1) היחידה נקשרת למה שהובא לפניה מבחינה זו שהמבנה שלה דומה ליחידה הראשונה שדנה במשנה, אשר גם בה הוצגו טעמיהם של בית הלל ובית שמאי.

2) היחידה נקשרת למה שיובא לאחריה מן הבחינה הזו שהטעמים הניתנים כאן לדעות בית הלל ובית שמאי יהפכו אחר כך למרכיבים משמעותיים של המשך הסוגיה. על פי הברייתא הראשונה של רבי נתן, בית שמאי קובעים כי נדרשים שני זכרים ושני נקבות. הטעם לשיטה זו מבוסס על מבנה מורכב הכולל כמה שלבים. ראשית נקבע, על סמך המדרש, כי יחד עם קין והבל נולדו שתי אחרית, כך שחוה ואדם הראשון הראשון העמידו שני זכרים ושתי נקבות. אחר כך מובא מדבריה של חוה 'כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל', לאחר רציחתו של הבל. דבריה מתפרשים כמשקפים את ההכרח להעמיד זרע אחר תחת צאצא שנפטר בחיי ההורה. אם כך, חוה נדרשה להשלים את מספר הצאצאים החסרים. עקרון ההשלמה יהפוך לאחד העקרונות העיקריים בסוגיה בהמשך הדרך, ואף ישרת את היפוך המגמה ההלכתית שיתרחש בה, מהלכת המשנה המסתפקת במינימום צאצאים, אל גיבושה של עמדה התומכת בהעמדת צאצאים רבים ככל הניתן. ראו להלן [[עיון על הסדר - בבלי יבמות

כך גם הטעם 'לא לתהו בראה לשבת יצרה' המיוחס בקטע זה לרבא, יחזור בהמשך הדברים.

  • מעניין להשגיח בכך שטעמי בית הלל ובית שמאי על פי רבי נתן מובאים בשמם של אמוראים: רב הונא ורבא, ואילו טעמי בית הלל ובית שמאי על פי המשנה הובאו דווקא על ידי הקול הדובר האנונימי של התלמוד (סתם התלמוד). מן הבחינה של התפתחות הסוגיה, יכול להיות שהדבר הוא ראיה לקיומה של סוגיה קדומה שהייתה מיוסדת דווקא על הברייתות / התוספתא, ושילובה מאוחר יותר בתוך סוגיה המיוסדת על המשנה, ובעקבות כך עיצוב הדיון על המשנה על ידי הקול הדובר האנונימי באופן דומה לדיון שהיה קיים כבר על הברייתות / התוספתא.
  • על דימוי האחידות המוחלטת של ההלכה בתלמוד הבבלי.

המהלך התלמודי שתואר למעלה, ובו נשאל 'ורבנן?', הוא מהלך אופייני לתלמוד הבבלי, ויש בו, מבחינה מסויימת פירוק וערעור של האופי הדיאלקטי של התלמוד. אמנם, מבחינת הסגנון, הרי לפנינו משא ומתן בין שתי עמדות. אולם, מבחינת הרטוריקה, הנחות היסוד של המהלך מן הסוג הזה הן כאלו: כל אחת מן הדעות בתלמוד צריכה להיות מגובה ומוסברת, ומנומקת גם בהסבר המתייחס לעמדה האחרת, ומסביר מדוע עמדה זאת אינה מקובלת. יתרה מכך, יש זיהוי מוחלט בין המצב שבו קייימת ראיה פרשנית לעמדה מסויימת, לבין קבלתה של עמדה זו. לפיכך, אם חכם מסויים אינו מחזיק בעמדה הלכתית מסויימת, הוא צריך גם להסביר מדוע אין הוא מקבל את התמיכה הפרשנית בה. הנחות היסוד לגבי טיבו של הטקסט המקראי וטיבו של העולם ההלכתי המופיעות כאן הן חד משמעיות: אמורה להיות רק פרשנות אחת, הפרשנות הזאת אמורה להוביל רק להלכה אחת, וכל אחד לא יכול אלא שלהחזיק בפרשנות האחת שלו ובדעה ההלכתית שלו. המצב הקיים למשל במדרשי התנאים, שבהם פרושות בזו אחר זו פרשנויות שונות לפסוקים מקראיים, במקרים רבים ללא כל צורך להציג טיעונים בעד ונגד העמדות החלוקות של תנאים עליהם, אין לו קיום ברטוריקה הבבלית הזו.

מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן - גר שנתגייר כקטן שנולד

תיאור היחידה

  • לפנינו סוגיה המציגה שתי מחלוקות הלכתיות של ריש לקיש ורבי יוחנן באשר למעמדם של הצאצאים שנולדו לגר קודם גיורו. המחלוקת הראשונה עוסקת בשאלה האם גר שהיו לו צאצאים קודם גיורו קיים את מצוות פרייה ורביה, והמחלוקת השניה עוסקת בשאלה האם הצאצא הראשון של גר לאחר גיורו זכאי לקבל פי שניים בירושה כבן בכור.
  • שתי המחלוקות מנומקות באמצעות העקרונות 'דהא הוו לו (צאצאים/ראשית אונו)' / 'גר שנתגייר כקטן שנולד'. על פי העקרון הראשון יש תוקף ומשמעות לך שהיו לו צאצאים קודם לגיורו, או לכך שכבר באה ראשית אונו לעולם, ולפיכך, לשיטת רבי יוחנן, גר כזה נחשב למי שקיים מצוות פריה ורביה, והצאצא הראשון שנולד לאחר גיורו אינו נחשב לבכור לצורך קבלת פי שניים בירושה.
  • בשלב הבא של הסוגיה מובאת צריכותא, המסבירה מדוע נדרש היה להציג את שתי המחלוקת. הצריכותא מסבירה כי מאחר ובהיותם גויים היו הגרים בני פריה ורביה, הרי שיש חוזק לעמדתו של רבי יוחנן במחלוקת הראשונה (ויסבור גם הוא שגר שהיו לו צאצאים קודם לגיורו קיים פריה ורביה), ולפיכך היה צורך להביא גם את המחלוקת השניה, שכן אפשר היה לחשוב שבמקרה של בכורה יסכים רבי יוחנן עם ריש לקיש, ולהפך: את המחלוקת הראשונה היה צריך להביא משום שהיינו חושבים שריש לקיש יסכים במחלוקת זו עם רבי יוחנן.
  • להלן הסבר משפט לדוגמא מתוך הצריכותא:
  ואי איתמר בהא בהא קאמר ריש לקיש אבל בההיא אימא מודי ליה לר' יוחנן =
  ואם נאמרה [המחלוקת בין ריש לקיש]
  בזאת [=במחלוקת השניה שהוצגה לפנינו, שהיא המחלוקת בתחום הבכורה]
  [אז היינו אומרים] בזאת [המחלוקת, בתחום הבכורה] אמר ריש לקיש [את דעתו] 
  אבל ב[מחלוקת] ההיא [הקודמת, בתחום פרייה ורבייא] היינו אומרים [שריש לקיש] מודה לו, לרבי יוחנן 
  [ומסכים איתו שמי שהביא ילדים לעולם בהיותו גוי והתגייר, יצא ידי חובתו]
  • יש להשגיח כי במחצית הראשונה של הצריכותא, הסבירו לנו מדוע המחלוקת השניה מכילה הגיון פנימי חזק יותר לשיטתו של ריש לקיש. לפיכך, במחצית השניה של הצריכותא, אין כל צורך להסביר לנו מדוע המחלקות הראשונה הכילה הגיון פנימי חזק יותר לשיטתו של רבי יוחנן.
  • בשלב הבא של הסוגיה מובא דיון במקורות המקראיים של עמדות ריש לקיש ורבי יוחנן, ובהמשך ישיר לו דיון במקורות המקראיים של מעמד קשרי השארות של עבד.
  • להלן הסבר משפט לדוגמא מתוך הדיון:
  שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון והכא לא מפרש
  שונה [הוא המקרה שהיה לנו] שם [שעסק בייחוס של הגויים, 
  מן המקרה הנידון על ידינו עכשיו, שעוסק בייחוס של עבדים, 
  משום שבמקרה שהיה לנו שם המקרא] ייחס אותם [את הגויים] בשמם ובשם אבותיהם 
  [ולכן יש יותר מקום לחשוב שיש ייחוס אצל גויים מאשר עבדים] 
  ואילו כאן לא מפרט [המקרא את שמם של ילדי העבד, 
  ולכן יותר פשוט להבין שאין הם נחשבים לצאצאים של העבד מבחינה משפטית]

ניתוח היחידה על פי שיטת הרבדים

  • הסוגיה שלפנינו היא דוגמא מצויינת להדגמת שיטותיהם של דוד וייס הלבני ושמא פרידמן לגבי הפרדת הרבדים האמוראיים והבתר-אמוראיים בסוגיה התלמודית.
  • בסוגיה מוצגות העמדות ההלכתיות של ריש לקיש ורבי יוחנן בעברית, ובצידן מובאים הנימוקים המשולבים ארמית. לדוגמא: ריש לקיש אמר 'קיים פריה ורביה', ואילו ההסבר דבריו 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ', כולל מילה ארמית, וכך גם בדברי רבי יוחנן.
  • זאת ועוד, אפשר אף לדבר על על שני רבדים שונים של הערות מאוחרות בסוגיה. הנימוקים של ריש לקיש ורבי יוחנן הם הרובד הראשון, עליהם נוספת הצריכותא, שדנה ביחס בצורך בדברי ריש לקיש ורבי יוחנן בשתי המחלוקות, מתוך הנחה כי נימוקיהם הם זהים.
  • ההרגשה כי הצריכות היא שלב מאוחר הנוסף לסוגיה בהמשך הדרך מתחזקת גם משום כך שהצריכותא כביכול קוטעת את הדיון של ריש לקיש ורבי יוחנן על מחלוקתם. קושיתו של רבי יוחנן על ריש לקיש באה לאחר הצריכותא, שהיא כהסחה מעיקר העניין. ניתן לראות כאן, לכאורה, מסורת ראשונית שכללה את מחלוקות ריש לקיש ורבי יוחנן והדיון ביניהם, ומסורת משנית המוסיפה את הטעמים לשיטתם, ומסורת משנית נוספת המוסיפה את הצריכותא.

זמנו של הטקסט או תפקידו של הטקסט? הקשיים בניתוח על פי שיטת הרבדים

להבנת הדברים המובאים כאן ראו קובץ:מחלוקות רל ורי יבמות סב א - רבדים והשוואה לירושלמי.docx

  • ראוי להעיר עם זאת, כי ההבחנות שאנו מציגים כאן כהבחנות טמפוראליות, כהבחנות המעידות לכאורה על זמנו של הטקסט, הן בעצם הבחנות סגנוניות. דברי ריש לקיש ורבי יוחנן מוצגים בסגנון מסויים (עברית), שמקנה להם את הראשוניות; ההערות המנמקות בסגנון אחר שהוא כבכיכול רובד שני, והצריכותא כרובד נוסף נראית כך בשל תכניה המבוססים על הרובד השני.
  • בהקשר זה חשוב לציין כי שמא פרידמן אכן הדגיש, כנגד לתפיסות פשטניות של שיטתו, וכנגד לביקורות המבוססות על קריאות פשטניות בשיטתו, כי החלוקה לרבדים היא קודם כל זיהוי סגנונות שונים, ואינה משקפת בהכרח שלבים שונים של התפחות הטקסט. כפי שנראה בהמשך, ההשוואה לירושלמי מאפשרת הן לראות מתי הרבדים המאוחרים הם מאוחרים, והן לזהות מתי חלוקה זו אינה תקפה.
  • דוגמא טובה לחוסר הבהירות בדבר ההבחנה בין דברי האמוראים לבין הדיון עליהם נמצאת בשלב הדיון בסוגיה. כאן אנו מוצאים כמה דברים מביכים מבחינת החלוקה הפשטנית לרבדים. מצד אחד מוצגים הדברים כאילו היו אלו שאלות ותשובות בין רבי יוחנן וריש לקיש, אולם מצד שני תשובתו של ריש לקיש מוצגת בארמית בסגנון בבלי, ויש לתמוה אם אכן הוא אמרה.
  • זאת ועוד דברי רב, אמוראי בבלי מן הדור הראשון ולפיהם הכל מסכימים כי לעבד אין ייחוס מובאים כאילו הם מתייחסים לדברי רבי יוחנן וריש לקיש. הם אלו שהתווכחו על גוים, אולם הם מסכימים עם זאת לגבי עבדים. כיצד ייתכן כי אלו דברי האמורא המוקדם המתייחסים לדברי האמוראים המאוחרים לו?

ההשוואה לירושלמי

  • בירושלמי יבמות מובאת סוגיה מקבילה, שאילו הם מרכיביה:

(1) דיון קצר בשאלת מעמד הצאצא של ישראל וגויה או שפחה. בדיון זה, שרבו בו הקשיים (עיינו הערות ליברמן עליו, מחקרים בתורת ארץ ישראל), נזכרים גם השלכות הנושא להלכות פריה ורביה.

(2) מחלוקת בין ריש לקיש לרבי יוחנן בשאלה האם לגויים יש יחסים - כלומר האם יש תוקף משפטי לקשרי אב-בן אצל גוים.

(3) דיון במחלוקת זו באמצעות פסוקים ובו:

א. קושיה לשיטת ריש לקיש שאין לגוים יחסים מפסוקי מקרא בהם נזכרו יחסים לגוים.

ראיה לקיומה של סוגיה גרעינית משותפת

  • ההשוואה המובאת לירושלמי היא ראיה לקיומה של סוגיה גרעינית משותפת:

a. שניהם עוסקים בשאלה של קיום או העדר של תוקף של קשרי שארות של גוים/גרים.

b. שניהם מציגים מחלוקת של ריש לקיש ורבי יוחנן בסוגיה זו.

c. העמדות המפורשות של ריש לקיש ורבי יוחנן בנושא הגיור בתלמוד הבבלי, נגזרות גם מהעמדות שלהם בנושאי גויים בתלמוד הירושלמי.

d. בשני התלמודים מועלות הדוגמאות של פריה ורביה ונחלה (בירושלמי בעת הדיון על מעמד צאצא יהודי וגויה; בבבלי בעת הדיון על מעמד צאצאי גר).

e. בשני התלמודים מובא דיון בפסוקים על הנושאים הללו; מובאים בדיון אותם פסוקים ממש (בראדך, המלך אסא).

f. בשני התלמודים הדיון בפסוקים מוביל גם לעיסוק בשאלת מעמד הייחוס של עבדים.

  • המסקנה היא שהייתה סוגיה קדומה שבה היו כל האלמנטים הללו. הסוגיות שאנחנו רואים היום בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי התהוות מתוכה.

ההשוואה לירושלמי כראיה לרבדים הנפרדים של התלמוד הבבלי

  • זיהינו מרכיב אחד בתלמוד הבבלי שהוא באופן חד משמעי תוספת מאוחרת שקיימת רק בבבלי ולא קיימת בירושלמי – צריכותא.
  • נשאלת השאלה מה לגבי המחלוקת של ריש לקיש ורבי יוחנן בתלמוד הבבלי? האם ריש לקיש ורבי יוחנן אמרו את הדברים המיוחסים להם, ואת הטעמים והסיבות של הדברים הנראים כאילו הם רובד מאוחר להם? נבחן זאת שלב, שלב

1) האם הירושלמי אומר שריש לקיש אמר 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי'? לא.

2) האם הירושלמי אומר שריש לקיש אמר 'גר שנתגייר והיו לו ילדים לא קיים פריה ורביה'? לא.

3) הירושלמי אומר דבר אחר, ריש לקיש אמר שגוים אין להם יחסים. אם כך, על פי ההגיון של הירושלמי, מה היה אומר ריש לקיש אילו היה נשאל האם גר שנתגייר והיו לו ילדים קיים פריה ורביה? הירושלמי היא אומר, כמו הבבלי, שריש לקיש חושב שהגר לא קיים פריה ורביה.

4) כלומר, בדברי ההלכה המובאים בשמו של ריש לקיש יש התאמה משתמעת בין הירושלמי לבין הבבלי. על פי הירושלמי לשיטת ריש לקיש גר שנתגייר לא קיים פריה ורביה, משום שלגויים אין יחסים. על פי הבבלי – לשיטת ריש לקיש גר שנתגייר לא קיים פריה ורביה משום שגר שנתגייר הוא כקטן שנולד.

5) יוצא אם כך, שהירושלמי מחזק את ההבחנה בין דברי ריש לקיש עצמו, כפי שהם מופיעים בבבלי, לבין הטעם המיוחס לו, שהוא ככל הנראה מאוחר.

ההשוואה לירושלמי חושפת שינויים מהותיים בדעות האמוראים בבבלי

1) יתרה מזאת, בהתאם להסבר הבבלי שריש לקיש סובר שגר שנתגייר כקטן שנולד נאמר במהשך הסוגיה הבבלי, בדברים המיוחסים לריש לקיש בסגנון בבלי, שלשיטת ריש לקיש בהיותם גויים היו להם יחסים ולאחר שנתגיירו אין להם יחסים.

2) כך נוצרה סתירה חד משמעית בין דברי הירושלמי לבין דברי הבבלי לגבי שיטת ריש לקיש. ההסבר של ריש לקיש בבבלי סותר את הסברו בירושלמי. סביר להניח אם כך כי ריש לקיש לא אמר את הטעם המיוחס לדבריו. זהו הסבר מאוחר של שיטתו, הסבר שכנראה אף אינו אותנטי, בהנחה שהירושלמי הקרוב לו בזן ובמקום שמר את דבריו המקוריים.

שחזור היסטורי סביר יציע כך:

  • הייתה מחלוקת קדומה בין ריש לקיש לרבי יוחנן בנושא המעמד של צאצאי גרים, או בנושא המעמד של צאצאי גויים. ריש לקיש אמר אין להם מעמד, רבי יוחנן אמר יש להם מעמד.
  • בבבל נמצאת לפנינו המחלוקת הזו בגירסה שאומרת שהיא מחלוקת על גרים. לפיכך בזכרון הקולקטיבי של העם היהודי בבבל ריש לקיש אמר 'גרים אין תוקף לקשרי השארות שלהם עם צאצאים לפני הגיור.
  • בתלמוד הבבלי מפרשים את המחלוקת הזו כאילו היא עסקה בשאלת חלקו של הגיור בקביעת מעמד הצאצאים אחרי הגיור.
  • כך נוצרת סתירה ברורה ומלאה בין הדעה של ריש לקיש כפי שזוכרים אותה בארץ ישראל (גויים אין להם יחסים), לבין הדעה של ריש לקיש כפי שזוכרים אותה בבבל (גר כקטן שנולד, ולכן אף על פי שלגוים יש יחסים, לגרים אין יחסים).

כלי עזר ללימוד הדף

חזרה לעיון על הסדר - תלמוד בבלי קובץ:מחלוקות רל ורי יבמות סב א - רבדים והשוואה לירושלמי.docx

כלים אישיים